החלטה בתיק ב"ש 4869/08

בקשה למעצר עד תום ההליכים

1.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה, לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. נטען כי ביום 4/7/08, בסמוך לשעה 11:00, הגיע המשיב ברכבו, מסוג גולף בצבע לבן, סמוך למשרדו של המנהל בתחנת מוניות "אל אקצה" ברחוב וואדי ג'וז בירושלים. נטען כי המשיב שהה במכוניתו ותצפת לעבר המשרד. משנגש אליו מנהל התחנה ושאל למבוקשו, עזב המשיב את המקום. מאוחר יותר, באותו יום, בסמוך לשעה 18:00, נטען כי המשיב, ביחד עם מספר אנשים נוספים, שזהותם אינה ידועה, הגיעו כשבידיהם אלות ומוטות ברזל, סמוך לפנצ'ריה בוואדי ג'וז בקרבת מוזיאון רוקפלר, כשבכוונתם לתקוף את המתלונן אשר שהה במקום. החבורה הגיעה למקום, כך נטען, באמצעות רכב הגולף ורכב נוסף. בעת שהמתלונן עסק בתיקון תקר במכוניתו, הגיחה החבורה מאחוריו והחלה להכותו בראשו באמצעות אלת ברזל. כתוצאה מהחבלות נפל המתלונן ארצה והוא הוכה, אף שהיה שרוע על הקרקע, באמצעות אלות הברזל, מוטות, בעיטות ואגרופים. מיד לאחר האירוע, נמלטה החבורה מהמקום באמצעות שתי המכוניות. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן שבר באמת יד שמאל ושבר בפיקת ברך שמאל, אשר הצריך גבס, וכן חתך בגב התחתון, חתך באמה השמאלית, המטומה ונפיחות בראש, חבלות בבית החזה, בירך ובברך שמאל שהצריכו טיפול רפואי.

        ראיות לכאורה

2.     המשיב אינו חולק על קיומו של האירוע, כפי המתואר בכתב האישום וכן על כך שהמתלונן נפגע במהלך אותו אירוע ונגרמו לו החבלות כמפורט בכתב האישום. יחד עם זאת, המשיב כופר באופן מוחלט במעורבותו באירוע, וטען כי באותה עת היה במסעדת "אסקדניה"ונוכחותו באותו מקום ובאותה עת נתמכת בעדויות הנמצאות בתיק החקירה.

        באשר למעורבותו של המשיב באירוע, קיימת הודעתו של המתלונן, הודעה מיום 8/7/08, שעה 12:54, שם אומר המתלונן בין היתר: "בערך בשעה 18:00 הייתי במשרד המוניות אל-אקצה בוואדי ג'וז, הייתי אמור לנסוע לטאבו עם רכב... ואז גיליתי שיש ברכב פנצ'ר, לקחתי את הרכב  הלכתי לפנצ'ריה ליד רוקפלר, העמדתי את הרכב בחניה ניגשתי לתא המטען, התעסקתי עם הגלגל הרזרבי ואז מישהו הצמיד חפץ לראש שלי ואמר לי אל תגיד אף מילה ורד לרצפה, לרגע חשבתי שמישהו צוחק איתי, באתי להסתובב ואז קיבלתי אלה לראש ונפלתי לרצפה, אני מיד שמתי הידיים שלי על הראש וקיפלתי את עצמי ונשכבתי על צד ימין והרגשתי מספר אלות חובטות בי, התחננתי שיפסיקו ואז שמעתי צעקות של אנשים, שמעתי קול של אחד  אומר 'מספיק, בואו נזוז'. כאשר הפסיקו המכות אני הרמתי את הראש וראיתי עומר סיאד מולי. הסתכלתי לו בעיניים הוא עלה לרכב הגולף שלו ונסע, אנשים שהיו במקום עזרו לי לקום... ואני אמרתי לו לקרוא לעימד בקיר ממוניות אל אקצה, אחרי דקה הגיע עימד והתחיל לשאול מי עשה את זה, במקום היו שני אנשים ובעל הפנצ'ריה ושלושתם אמרו לי שזה מישהו ממשפחת סיאד..." . על האירוע שהתרחש בבוקר אותו יום, אמר המתלונן באותה הודעה: "אני הסתכלתי מחוץ למשרד וראיתי את עומר סיאד ברכב הגולף שלו...". כאשר נשאל האם הוא מכיר את המשיב, השיב המתלונן: "אני מכיר אותו בפנים, הוא היה מגיע לעבודה לאחיו מוסטפא, אין שום קשר ביני לבין עומר, ואני בעבר גרתי באותו בניין עם אחיו מוסטפא, הבניין שייך למשפחת סיאד ואני הייתי בחתונה של עומר"(עמ' 2 להודעה הנ"ל, ש' 46 - 47).

        דברים דומים אמר המתלונן עוד בהודעתו הראשונה, יום לאחר האירוע, 5/7/08, שם אמר: "אני לקחתי את הרכב לתקן גלגל בפנצ'ר בוואדי גוז' פרקתי את הגלגל והסתובבתי לבדוק את הספר ופתאום הרגשתי מכה חזקה בראש  ונפלתי וכאשר אני שוכב המשיכו לתת לי מכות ותוקפים אותי עם מקלות ואלות ואז כאשר... פתחתי את העיניים ראיתי את עומר סיאד ואחר כך ברח לרכב שלו" (ש' 21 - 28). באשר לאמצעים ששימשו את התוקפים, אמר המתלונן, עוד בהודעתו הראשונה, כי מדובר במוטות ברזל ואלות.  מנהל תחנת המוניות, עימד בקיר, מפרט בהודעתו מיום 9/7/08, כי אכן הוזעק למקום האירוע, הוא הגיע מיד, והבעלים של "הפנצ'ריה" אמר לו כי הוא מכיר אחד מהתוקפים הנמנה על משפחת סיאד והוא חושב ששמו הפרטי הוא עומר. עוד הוא מתייחס באותה הודעה, לאירוע שהתרחש באותו בוקר, ובנוגע עם התצפית שבוצעה לכיוון תחנת מוניות שעה שישב אדם ברכב גולף בצבע לבן, ומספר הרישוי כלל: "ספרות מצד ימין 18". באותו מעמד אמר לו המתלונן, שתשומת ליבו הופנתה לאירוע, כי מבצע התצפית הוא עומר סיאד. מר באסם שראב, הוא הבעלים של "הפנצ'ריה", תיאר בעדותו כי ראה את המתלונן שעה שהוא פותח את תא המטען, ובאותה עת הגיעו שני רכבים, ירדו ממנו מספר בחורים, כולם היו עם אלות והם החלו להכות את המתלונן, תוך שהמתלונן לא הבחין בתוקפיו, ולאחר שסיימו, עזבו התוקפים את המקום. לדבריו הוא אינו מכיר איש מהתוקפים ואף אינו יודע את סוג הרכבים בהם הגיעו. כאשר נשאל האם היה רכב מסוג גולף בין הרכבים, השיב כי לא שם לב. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהמשיב, אף שהכחיש בעדותו הראשונה כי אינו מכיר את המתלונן, אישר, בשעת העימות ביניהם, את דבר היכרותם השטחית.

עובר אורח, עבד-אל עזיז דאיה, אומר בהודעתו מיום 8/7/08 כי הוא הבחין באירוע בהולכו ברחוב, סמוך לבית בו הוא גר, והוא ראה מספר בחורים תוקפים בחור שהיה ליד "הפנצ'ריה", בין היתר, בשימוש במוטות ברזל. הוא הבחין כי אחד הרכבים בהם הם הגיעו היה גולף בצבע לבן והרכב השני היה אמריקאי. הוא לא הכיר את התוקפים.

ממסמך שאילתא לאיתור והקרנת איתור רכב ובעליו שבתיק החקירה, עולה כי בבעלות המשיב רכב גולף בצבע לבן, נושא מספר רישוי שספרותיו "מימין" 18. יצויין כי המשיב בהודעתו טען כי אינו זוכר את מספר הרישוי של רכבו.

3.     מהאמור לעיל, ניתן לומר כי המסקנה, בשלב זה, הנה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין ביצוע העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום וביצוע המעשים על ידו, כפי שנטען לעיל. אמנם נחקרו מספר אנשים, ביניהם אחמד סיאד שהעיד כי ביום האירוע פגש את המשיב בשעה 17:30 במסעדת אסקדניה, ביחד עם אדם בשם עימאד, העובד עימו, ואדם נוסף שהגיע עם המשיב בשם אחמד, וכולם היו שם עד השעה 19:00, ושעה שהוא ועימאד עזבו את המקום, המשיב נשאר במסעדה. מאותה הודעה עולה כי עדותו של אחמד סיאד נמסרה לאור תצהיר שמסר לבקשת עורך דינו של המשיב ובו פירט את האמור לעיל. אחמד סיאד לא ידע לומר את התאריך שבו אירע האירוע: "הוא אמר לי תאריך של אירוע, אני לא זוכר, הוא ביקש ממני לחתום וחתמתי" (הודעה מיום 10/7/08 ש' 24 - 25). עימאד וואדי סיים את עבודתו בשמירה ביום האירוע בסמוך לשעה 17:00, ולאחר מכן נסע עם אחמד אבו זריפה למסעדת אסקדניה, שם פגש בעומר סיאד עם אדם נוסף בשם אחמד, וכולם שהו במקום עד לשעה 19:00. לדבריו, היה תיאום מוקדם עם המשיב להיפגש במקום. מנגד, אחיו של המשיב, אחמד סיאד, אמר בהודעתו הנ"ל כי שעה שהיה בדרכו הביתה עם עימאד, עימאד הבחין ברכב של המשיב והציע: "ללכת לראות מה קורה"  וכי הפגישה הייתה מקרית (ש' 47 - 51). אחמד עבדאללה, עובד במסעדת אסקדניה, ציין כי ביום האירוע פגש במשיב בסמוך לשעה 17:30,שעה שהמשיב היה שם עם חברים נוספים, עד לשעה        18:30 - 19:00. דברים דומים אמר מחלוף תאמר, גם הוא עובד המסעדה, אם כי הוא מציין שראה את המשיב מחוץ למסעדה.

דברים אלה, שבאו מפי מכריו של המשיב, יקבלו את מקומם  וביטויים המתאים במהלך שמיעת הראיות. אולם אין בעדויות אלה ובשלב זה, לפגוע פגיעה של ממש בראיות הלכאוריות, זאת גם לאור הסתירות בין דברי העדים השונים (למשל האם הפגישה תוכננה מראש או היתה אקראית), או בנוגע עם טווח הזמנים המדויק. כן  תיבדק טענת ב"כ המשיב לפיה קיים דו"ח פעולה בו מציין המודיע כי הוא מזהה ארבעה מתוך המעורבים. כאמור, פרטים אלה, כמו גם גרסתו המכחישה של המשיב, ייבחנו ויובאו בחשבון בבוא העת אלא שבשלב זה, אין בהם לפגום בראיות הלכאוריות כפי שאלו פורטו לעיל.

        מכאן, ניתן לסכם ולומר כי קיימות ראיות לכאורה.

        עילת מעצר

4.     אין חולק כי במידה וקיימות ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר מכח מסוכנות.

        חלופת מעצר

5.     המשיב הנו כבן 30 ובעברו הרשעות קודמות כלהלן: בעבר הרחוק, בשנים 1996 ו - 1998 הורשע המשיב בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בשנת 2004 הורשע הנאשם בעבירות אלימות. הסנגור הציע לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו, ובפיקוח אישתו (שלושתם התייצבו באולם בית המשפט), תוך שהובהר כי מדובר באנשים נורמטיבים שיוכלו לפקח על המשיב.

        מעשיו (הלכאוריים) של המשיב הנם קשים וחמורים. במיוחד חמור הדבר שמדובר באלימות קשה המבוצעת בצוותא עם אנשים אחרים, כאשר מהראיות עולה כי הרקע למעשים הנו, ככל הנראה, סכסוך על רקע עסקי. התוקפים, וביניהם המשיב, המשיכו להכות את המתלונן באלות ברזל, גם לאחר שהתמוטט ונפל. מעשים אלה מעידים על מסוכנות גבוהה שמחויבים אנו להישמר מפניה. תוצאת המעשים הביאה לפגיעה קשה בגופו של המתלונן. למעשה, מדובר בסיכון אפשרי לחיים. כל אלה מקימים ספק רב מאוד בשאלה האם ניתן לסמוך על המשיב שיקיים מרצונו את תנאי השחרור שיוטלו עליו והאם בני משפחתו, על אף העובדה שמדובר באנשים נורמטיבים, מסוגלים לפקח עליו באפקטיביות. כזכור, מדובר במשיב שהוכיח את כוחו באירועי אלימות, הן בעבר הרחוק והן בעבר הקרוב. שחרור לחלופה, כידוע, מבוסס על אמון, ובנסיבות העניין, אין בסיס לאמון כזה במשיב.

        לפיכך, אני מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 205/08.

ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ח (21 ביולי 2008) במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.